רש"ש על נדרים סד.

במשנה ועוד אר"א פותחין בנולד וחכ"א. ופי' הרא"ש דבדבר שאינו מצוי כו'. וכ"כ הר"ן לקמן (בע"ב) בפי' המשנה משום דפתח דשכיח הוא דמשוי כו'. וכן על הא דמשני הש"ס לקמן לרבנן דהאי כי מתו כו' היינו שירדו מנכסיהם הביא הר"ן ירושלמי ועוני לאו נולד הוא אר"ז העניות מצויה. ולעיל (כג) האי לאו נולד הוא דשכיחי כו'. מכל הני חזינן דבנולד דשכיח פותחין ואמרינן דאדעתא דהכי לא נדר אבל בלא שכיח אמרינן דלא היה מניח מלידור בשביל זה כמ"ש הרא"ש. וק"ל דזה היפך מסוגיא דריש כתובות דאמרינן שם ודלמא אונס דשכיח שאני ר"ל דלכן לא מבטל התנאי. וע"ש (ג) בתד"ה א"ד הג' עניני אונס. וכן לענין נדרים גופייהו לעיל (כז ב) פי' הרא"ש בד"ה שאני מעברא. ועכבו נהר דמתני' היינו כו' דלא שכיח. אמנם למתבונן בם יש לחלקם בכמה אנפי ואכמ"ל. ולא כתבתי אלא לעורר המעיינים:

ודע דק"ל במה שפסק השו"ע או"ח סי' תרנ"ח ס"ד בנתנו ע"מ להחזיר ונאנס מידו דל"י. דלכאורה אם הוא אונסא דלא שכיח נימא דאדעתא דהכי לא אתני. ולא תקשה עלי מהא דגיטין (עד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כו' ומת כו' לא נתנה זקוקה ליבם. אע"ג דמיתה אונסא דלא שכיחא כדמוכח בסוגיין. דש"ה דקפיד ואמר לי. וי"ל גם הפסק דהשו"ע הנ"ל משום דהתם להרוחה דידיה קמכוון שנצרך לו האתרוג לצאת בו עי' בגיטין שם (בע"ב) ולכן הוה קפידא אף בנאנס:

ר"ן ד"ה א"ל א"כ אין נדרים. ובגמרא מפרש מאי קאמר. כצ"ל והס"ד ומה"ד בדבר שבינו כו':