רש"ש על נדרים סא.

ר"ן ד"ה וש"מ שנה. דאי דיניה כשנה אחת לא מיתסר בעבורה. לכאורה סותר א"ע למש"כ לקמן (סג) בסוף המשנה ואני חוכך עוד לומר דאפי' בנודר שנה אחת סתם אסור בעבורה. וכבר הרגיש עליו הש"ך בסי' ר"כ סקט"ו ומיישב דהכא מיירי בעומד בר"ה ושם בעומד באמצעה וע"ש טעם החילוק. אבל קשה דא"כ איכא למימר דלעולם דיניה כשנה אחת ומיירי בעומד באמצע השנה. וי"ל:

ר"ן ד"ה איבעיא להו. ולא שייך למיבעיא אי שנת חמשים כלפני חמשים כו'. כוונתו דלישנא כלפני חמשים כו' משמע דהבעיא היא אם אסור בשנת היובל עצמה או לא ואי דיניה כיובל אחד ועומד באמצע יובל. בשנת היובל עצמה ודאי אסור. והנ"מ איננו רק באיזו שנה יכלה נדרו:

רא"ש ד"ה מ"ד הלך אחר רה"ש. אלא עד תשלום אלול. נראה ט"ס וצ"ל עד תשלום אב או תחלת אלול: