רש"ש על נדרים ב.

ר"ן בריש מתניתין ומשום האי גוונא תנא חרמים הכא כו'. צ"ע דהא לקמן בגמרא אמרינן וכיון דתני תרתין תני לכולהו:

שם עיקר הנדר הוא שיאמר דבר זה אסור עלי ובין שהתפיסו כו'. אבל בפרק שבועות שתים בסוגיא דמתפיס בשבועה כתב דבאינו מתפיס אינו אסור אלא משום יד וכ"כ הב"ח בשמו בסי' ר"ד. והט"ז כ"ע דל"ד ונהפוך הוא:

והרא"ש בפירושו שכתב דעיקר הנדר הוא שמתפיס בדבר הנאסר כו' או שנשבע עליו. תמוה מהסוגיא דשבועות הנ"ל ומפסקיו בעצמו שם:

מש"כ התוי"ט בפתיחתו אבל האומר נדר שלא אוכל אינו כלום ל"י טעם נכון לחלק בין זה למודרני ממך שאיני אוכל לך דלקמן דהוי יד וע"ש בתוי"ט ולדינא צ"ע מש"כ הר"ן בשם הר"י בר' חסדאי דקונם קונח הם מלה"ק אלא שנשתבש ל"י איזו היא תיבה המשמשת לשון קרבן או הקדש דומה לתיבות אלו ואולי כיון דבימי חכמי המשנה היה הלשון חי והיו מדברים בו היו להם עוד תיבות מקובלות אשר אינן נמצאות במקרא:

ר"ן בסה"ע ויתבאר בגמרא. הוא לקמן (סוף דף ד):