רש"ש על נזיר ח.

גמרא אמאי לא כו' ותיהוי ליה תקנתא. לכאורה מאי פריך. התם אמרינן דמוקמינן ליה אחזקה שלא היה נזיר אבל הכא כיון דנזירות א' ממ"נ קבל עליו אמרינן דלא נוציאנו מחזקת נזירות לעולם. וי"ל הואיל דנזירות חלוקות הן הוי כמו מאיסור לאיסור דלא מחזיקינן עי' ביצה (כה א) תד"ה בחזקת ויבמות (ל ב) ד"ה אשה. משא"כ לרבי דספק חדא נזירות אריכא הוא שייך לאוקמיה אחזקה שפיר:

רש"י (ברה"ע). לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו. ה"נ להגיה מחדשי חייו. כי כל שער מחייבו סתם נזירות:

רד"ה הריני נזיר כו' ר"ש אוסר כו'. שכל ספק נזירות להחמיר דספיקו בנזיר חמור מודאי. דלשון להחמיר משמע ליה דנותנין עליו חומרי שניהם. דאם יבוא לשתות יין כו' אומרים לו שמא נזיר אתה. ולאחר ל' כשבא לגלח ולהביא קרבן אומרים לו אינך נזיר ואי אתה רשאי להביא חולין לעזרה ועי' תד"ה שיהא:

תד"ה הריני. או קופה ריקנית לפניו כו'. כצ"ל: