רש"ש על נזיר ס.

גמרא דאי ודאי מצורע ולאו טמא הוא. ק"ל דאי נימא טמא הוא ג"כ צ"ל דחטאת העוף ספק ואזלא לקבורה:

תד"ה ה"ג שני'. אלא משום ספק מוחלט. כצ"ל:

רש"י ד"ה מאי אית לך. לפי שאין חטאת בהמה באה עה"ס כו' וה"ל כחטאת שנתכפרו כו' לפי שאין מביאין קדשים לבה"פ. נראה דהם שני טעמים. ואזיל לשיטתו לעיל (כא ב) ד"ה וה"ט בסופו דבחטאת העוף לא גמירי דתמות וע"ש בב"ר מש"כ בכוונתו (בר"ד כב):

תד"ה ספק טמא. הרי ביום ל"ח יגלח תגלחת ג' ושמא נזיר טמא הוא כו'. כצ"ל:

תד"ה מוחלט ספק. והשמיני יעלה למנין ל' מביום ל' יגלח כו'. כצ"ל. או דצ"ל וביום ל"ז יגלח. דלגי' ספרים שלפנינו לא יוכל לאכול בקדשים עד יום ל"ט שהרי אינו מביא קרבנותיו אלא למחרת יום תגלחתו עי' לעיל (נה ב) בתד"ה ומדקדק הר"ם: