רש"ש על מועד קטן ה:

גמרא בה"פ כדתנן החורש כו' עד מאה אמה. הריטב"א ל"ג לכ"ז דלקמן מוקמינן לה בשדה שאבד בה קבר:

גמ' שם ושדה שאבד בה קבר בה"פ קרי ליה אין והתנן כו'. כצ"ל וכ"ה בריטב"א וכן הגיה הגר"א ז"ל:

גמ' שם רי"א עד שיהא שם זקן כו'. בתוספתא הגי' אר"י במד"א בזמן שיש שם זקן כו'. והכ"מ העתיק כן גם מגמרא שלפנינו וכתב דלכן פסק הרמב"ם כוותיה דידוע שכ"מ שאר"י במד"א אינו אלא לפרש. ועי' ג"כ בדבריו בפ"ד מהל' ברכות ה"ד. ועי' בביצה (ט ב) בתד"ה ולא היא. אכן בחולין פ"ח כתבו להפך. ועי' בס' שב שמעתתא בשער י"ב אות י' וי"א אריכות דברים בזה:

גמ' שם כדאמר עולא בעומדין על הגבולין כו'. אין מי שיציין לנו היכן אמר עולא ד"ז. והוא בנדרים (מב ב) (מבני הרב מוה' מתתי' שי'):

רש"י ד"ה אבל מציינין. שאע"פ שאינה אלא עצם אחד כו'. בספ"א דאהלות חשיב י"ח חוליות בשדרה ועמש"כ שם ברפ"ב דדעת המפרש ותוס' בנזיר (נב) דבעינן ג"כ שיהיו הצלעות עמה:

רש"י ד"ה ואל ישרפו. שאם מציינין אותו שורפין עליו כל תרומה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה יש בה אילנות כו'. ויכול להלך כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה רי"א. עד שיהא שם זקן כו' שיהא יודע שנחרש. תימה דהכי כל אדם אינם נאמנים. וכן לא א"ש כ"כ הא דאמר עלה אביי ש"מ כו'. ולפי' התוס' וכן לפי' הראב"ד שאביא לקמן א"ש הכל:

תד"ה אין מציינין. א"צ ציון כו'. לכאורה יל"פ דאף בחול אסור בכדי שלא ישרפו את התרומה על אהלו או לכה"פ יתלום:

תד"ה שאינו. כגון תרווד רקב כו'. תמוה דאדרבה שם מבואר דמטמא באהל וכבר תמה עליהם בהגהות הגאון מוהרי"ח לנדא. ולחומר הענין נ"ל דדעתם ז"ל דאין מציינין אלא על דבר שמטמא באהל אף שלא האהיל רק על מקצתו דל"ח אלא שמא יבוא פתאום על מקום הטומאה אבל בבואו שמה אמרינן שיזכר דשם ספק טומאה ויחזור לאחוריו. וסברא זו אמרינן לקמן בהא דאין מעמידין ציון במקום טומאה ע"ש בפרש"י. וזה תמצא מבואר שם בחולין דרקב אינו מטמא אלא כשהאהיל על כולו. ועי' בפ"ב דאהלות מ"ב בפי' הרע"ב והתוי"ט. ורוב מנין אברים מ"ל במחוברים או כשמונחים זה ע"ג זה:

תד"ה מנפח. הלכך לא חיישינן שמא המת בעומק כו'. מצינו לישנא דחששא לקולא בשבת (קנא) ועמש"כ בגיטין (עג ב). או דר"ל דשורפין עליו אה"ת כדאיתא בפ"ד דטהרות מ"ה ול"ח להפסד תרומה. או משום דמקילינן בנחרשה אף שאינו ידוע מקום הקבר כדמוכח לקמן משינויי דר"פ (ועי' בכתובות כח ב בתד"ה בה"פ ובמש"כ שם) ואהא כתבו דלא חיישינן כו':

בא"ד א"נ אילנות המאהילים מה"צ כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה יש בה. דתניא התם כו'. היא משנה ערוכה באהלות פי"ח מ"ג:

בא"ד וכגון כו' א"נ כו'. ולהראב"ד בפ"י מהל' ט"מ ה"ב שפי' אין בה אילנות היינו שרואין שנקצצו ממנה א"ש בפשיטות לישנא דבידוע שאבד כו' כדתנן שם דאין מקיימין בה אילנות ומיושב מש"כ הכ"מ שאינו יודע למה כו' עיין שם: