רש"ש על מועד קטן כד:

תד"ה פי' בקונטרס כו'. שכבסו קודם האבל ללבוש כו'. כצ"ל (רש"א):

בא"ד דאביי כרבי ורבא כראב"ש. כצ"ל (הנ"ל):

תד"ה ר"ע. וה"ה מסתמא לענין בכור. תימה דהרי שם בבכור פליגי ר"ע וחכמים ולענין אבילות הכל מודים דיום ל' כשלפניו. ואולי כוונתם בדלא קים ליה שכלו לו חדשיו דאפילו ר"ע מודה דגם בנתן יחזיר ע"ש בתד"ה מת בנו וצ"ע בזה. ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל לענין כבוד ור"ל לענין דהכא דהכל טעמא מפני הכבוד כמ"ש לעיל בד"ה ואין אומרים:

תד"ה דר"א. ובין ר"ה ליוה"כ שבעה כו'. וכ"כ הרא"ש סי' ע"ה בשם בעל הלכות וז"י שבין ר"ה ויו"כ כו'. ולכאורה ה"ל למיחשב גם יו"ט ב' של ר"ה ליום אחד וליהוי שמונה וכמ"ש הרא"ש במסקנא דמילתא בענין שעה אחת לפני עצרת וכה"ג כ' התוס' בסה"ד. וע"כ צריך לחלק דשאני ב' י"ט של ר"ה דכיומא אריכתא דמו וסייעתא למש"כ הט"ז בסי' שצ"ט סק"ז בשם מהרי"ל ע"ש:

בא"ד אלא יל"פ דנל"מ לענין שמועה רחוקה כו' בהני שני ימים אחר יו"כ. ר"ל בצירוף הני שני ימים וכמו דחשבו לעיל. אבל ק"ל מדוע ליום דער"ה חשבינן לז"י אף לענין שמועה רחוקה משום דבטיל ביה גזירת שבעה א"כ גם עיו"כ יחשב לתשלום שלשים כיון דמיבטל ביה גזירת למ"ד לתירוץ זה:

בא"ד ובסמוך פי' כענין זה הרב יום אחד כו'. כ"נ דצ"ל:

תד"ה אלא. ואסיק חכם כו' מברין עליו אלו ואלו ולקמן אמר אפי' רבו כו' אינו יושב עליו אלא יום א' נ"ל מכאן משמע כו'. כצ"ל סדור הדברים. וק"ל א"כ מדוע לא הביא הש"ס לעיל (כ ב) מהא דחכם שמת הכל קורעין עליו. דאיכא קריעה בלא שבעה ולישני כי תניא ההיא משום כבוד החכם כדמשני התם על אביו ואמו: