רש"ש על מועד קטן כב.

גמרא ננערו לעמוד כו'. כה"ג בר"ה (ל):

גמ' שם גמירי חברי' כו'. עמש"כ בזה בביצה (כז) בס"ד:

גמ' שם דתניא בני מעיים כו'. כצ"ל:

גמ' שם רנ"א אין הלכה ואין הלכה כו'. כצ"ל:

גמ' שם ת"ר על כה"מ כולן מדחה כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

תד"ה הלך. ולא ידענא כו' בגדול הבית שבא ממקום קרוב אי מונה עמהם כו'. כצ"ל. עי' רש"א. ול"נ משום שיל"פ דהא דאריו"ח והוא שיש גדה"ב בבית לא קאי אלא על דברי ר"ש בבא ביום ז' וכמו דמסקי בס"ד הסמוך לקמן בשם הירושלמי:

בסה"ד דהואיל משום המת הלך ימנה עמהם. עי' רש"א. ולעד"נ דט"ס הוא וצ"ל ימנה לעצמו. וכוונת דבריהם הוא דבתחלה כתבו דכוונת האיבעי' היא דבהלך גדה"ב לבה"ק עדיף טפי מטעם שהוא טרוד כו' ויודע האבילות כמוהם. ולזה כתבו או להפך ר"ל דבהלך לבה"ק גרע טפי דהואיל משום המת הלך הוא עיקר לכן ימנה לעצמו (ולקמן בדבור הסמוך משמע מדבריהם דמשום דידע בתחלת האבילות גרע) אבל בא ממקום קרוב פשיטא ליה דמונה עמהם:

תד"ה דאתא. ומצאן יום או יומים יסיים עמהן כו'. כצ"ל:

בא"ד לרבנן כשבא תוך ג"י ולר"ש אפילו כו'. כצ"ל. ולמחוק תיבות גדול הבית ותיבות שפירש גדה"ב ג"י. וי"ל הגי' שלפנינו שכתבו כן להמסקנא דמשנינן הא דאתא בגו תלתא וזהו אפי' לר"ש. ומש"כ ולר"ש אפי' ביום הז' לא קאי אגה"ב אלא על הבא ממקום קרוב שבתחלת דבריהם:

בסה"ד ולפי זה א"ש כו' לימנו בהדייכו בגה"ב דכמו כשאין גה"ב בבית הלכתא כו' הוי דינא כרבנן. כ"נ דצ"ל:

תד"ה מהדריתו. לכן נל"פ כו' לכבודו מיד כשיצאו אפי' כו'. כצ"ל:

בסה"ד מדסלקת מלגבי אחיך כו'. כ"נ דצ"ל. ור"ל כשתצא מלפני אחיך עם המת ואחיך ישוב לביתו אז תתחיל גם אתה באבילות: