רש״ש על משנה זבים ה:ז

רא"א אף הנושא. משמע דקאי על כל הני דחשיב הת"ק. ותימה דבב"ק (כה) איתא דס"ל דש"ז של זב אינה מטמאה במשא. וצ"ל דלא קאי אלא אשארא. ולפלא שלא העירו המפרשים בזה:

תוי"ט ד"ה ואחד המסיט בסופו. צ"ע דלא קתני נושא ונישא. תמוה דהרי גם הרמב"ם מודה בנישא דהיינו שהאדם מלמעלה והם מלמטה דא"מ בלא הסיט כמש"כ בעצמו לעיל מ"ג בסד"ה כל הנושא ונישא:

ד"ה ר' אליעזר אומר. אבל הר"ש כו' וקאמר איהו אף הנושא כו'. והרא"ש הוסיף וה"ה נישא וזה תמוה ועי' ר"ש פ"א דכלים מ"ג: