רש״ש על משנה יבמות ב:י

תוי"ט ד"ה מיאנה כו' והיה נראה להגיה דז"ש דקי"ל צ"ל דקמ"ל אבל לשון משום לא דייק לפום כך. אם נגיה דס"ל תחת דקי"ל יהיה מדויק גם מלת משום:

בא"ד וכתב ב"י כו' לא ששנים מעידין כן אלא כלומר כו' נעלם מכת"ה שכ"כ התוס' בכתובות (כב ב) ד"ה כגון וגם הב"י כיון עליהם כמו שנראה מדבריו עי' בו:

שם בתוי"ט ד"ה וכולן מותרות כו' ואפילו בעד המשיאה כו'. וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש זהו טעם רש"י בשבת (קמה ע"ב) בהאמנת ע"א לעדות אשה אבל התוי"ט עצמו לקמן רפ"י דחה טע"ז בשם הנ"י ועמש"כ בשבת שם:

שם בתורע"ק אות כ"ז על הרע"ב ד"ה בנדר. מזה מוכח כו' תה"ד סי' רע"ט. נ"ב הביאו היש"ש כאן:

שם אות כ"ח בד"ה מדברי התוס' בסוגין משמע כו' [נ"ב כ"כ הריטב"א כאן ע"ש ובחי' הרמב"ן ועיין באחרונים אה"ע סי' י"ב סעי' א' (וכן הרא"ש בפסקיו כתב רק על חכם וכ"כ בפירוש בתוספותיו). מהגרמ"ש]: