רש״ש על משנה יבמות י:א

במשנה רי"א כתובתה ענ"ב הראשון. נ"ל דשגרת לישנא דמתני' לעיל (פ"ד מ"ד) נקיט הכא:

שם ברע"ב ד"ה ואמרו לה כו'. עד אחד כו'. ומאי דנקט התנא ל"ר עי' תוי"ט ותו"ח. ואני אומר ע"ד דבריהם דבא לאשמעינן כגון שיש כאן שנים א' אומר מת וא' אומר נהרג דלהחולקים על הרמב"ם (עי' חו"מ סי' ל' בתומים סק"ד ובא"ע סי' י"ז ס"ט בח"מ וב"ש) דינן כע"א וצריכה היתר ב"ד ואע"ג דיש כאן ב' עדים על מיתתו. או י"ל כגון דאכחשו א"ע בבדיקות דלכ"ע כשרים בד"מ וכדאיתא שם והוא מגמרא דסנהדרין (ל ב) ובעדות אשה פסקינן כתנאי דסוף מכלתין דכד"מ דמי. ומ"מ צריכה היתר ב"ד דד"ת א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח רק חכמים הקילו בד"מ דלא בעינן דו"ח ועשאו דינא דאשה ג"כ כד"מ לענין זה:

שם בתוי"ט ד"ה מן המעשר כו'. א"נ אפי' כרבנן כו' אע"פ שמותרת לאכלו. מוכח להדיא דע"כ לא מספקא להו לרבנן אלא אם קנסוה מלחלוק לה אבל לאכול פשיטא להו דלא קנסוה. אולם מהרמב"ם פ"א מהל' מעשר הל"ב מוכח דקנסוה אפי' מאכילה (וכ"ה בטוש"ע אה"ע סי' י"ז סנ"ו) והתוי"ט לא הפריש ביניהם אלא בין ספק לודאי. וכן בבכורות פ"ד מ"ט ד"ה תרומות משמע מדבריו דלהתוספות מספקא אף באכילתה ול"ד במחכ"ת:

שם תוי"ט ד"ה ר"ש. מדבריו ניכר שנעלם מכ"ת פרש"י ותוס' לעיל יא ע"ש:

שם בתורע"ק אות פ' ברע"ב ד"ה חולצין כו' בגמ' ולא מייבם לא מדאורייתא כו'. נ"ל פירושו דאינו בתורת יבום [וכה"ג מפרש ראב"י לקמן (צז ב) למתניתין דשם] לענין דיקנה אותה בע"כ או בשוגג או לפטור צרתה לא מדאורייתא ולא מדרבנן היינו דא"צ ממנו גט בביאות הללו דכולי האי לא אחמרו רבנן. וכן תפרש בהא דגיטין (ר"ד פ) לפרש"י דשם דהויא כאשת הראשון לגמרי. אבל לפירוש התוס' והר"ן שם דמדאורייתא הויא כאשת השני יקשה למה לא תתייבם לאחיו של שני ממ"נ. וצ"ל משום דנראית כסוטה שנשאת לבועל דאסורה להתייבם מה"ת וכמו שהאריך בזה המל"מ בפ"ו מהל' יבום: