רש״ש על משנה תמיד ד:ב

במשנה הגיע לחזה חתך את הראש. ל"י מדוע לא חתכו קודם התחלת ההפשט והיה יכול להפשיטו בב"א:

שם חתך את הכרעים. נראה דר"ל הארכובות התחתונות הנמכרות עם הראש ועדיין נשאר תלוי כי הנקבים היו קצת למעלה מהן לצד הגוף. ולשון התוי"ט בזה תמוה:

שם מרק את ההפשט קרע את הלב והוציא א"ד. לכאורה תמוה דהרי הלב עדיין טמון בגוף הטלה. שהרי אינו קורעו עד לאחר חתיכת הידים ורגל ימין. כדלקמן. ואולי פירושו קרע נגד הלב עיין ע"ז (ל"ב) גבי עורות לבובין. וכמו כן יכוון דקרע את הלב עצמו כמו בחולין (ק"ט) במשנה:

שם לא היה שובר. במפרש נסתרסו התיבות בדבור זה ולכן נבוכו בו בהבנתו עיין הגהת הב"ח ובהגר"א. ולעד"נ דכצ"ל סדור דבריו כשהיה מתחיל להפשיט דרך הרגל ויורד עד לחזה וכ"מ ביומא דאמרינן התם דרך הפשטו היה קרב הראש והרגל העוקץ כו' לא היה שובר כו' ומניח כו' ברגל האחר דרך הנקב שינקוב כו' כנ"ל נכון בעז"ה:

ודע שהתוי"ט שהעתיק דברי המפרש על פירוש הרע"ב ל"ד במחכ"ת שאינן עולין בקנה אחד דהרע"ב מפרש דאתי לאפוקי מדרך הטבחים שחותכין לגמרי את הרגלים עם העור שעליהן קודם ההפשט ע"ש:

[שם בתוי"ט ד"ה חתך את הכרעים כו' ולכן יתכן לומר דהרגלים עד מקום כו' כצ"ל. מהגרמ"ש ז"ל]:

שם ד"ה כל צרכה. ולא קבע בה הדחה. ר"ל שלא קבעו בה כמה פעמים מדיחין אותה כמו בקרבים שקבע בם ג' פעמים. לפי שיש כרס כו':