תוי"ט ד"ה ועל משאן. וה"מ למיתני ועל מגען ועל הסיטן כו'. נ"ל דהר"ב ל"ד דלטעם הרע"ב (והוא מהרמב"ם) במה שתולין על מגען לח ברה"ר הוא משום דא"א שלא ידבק כו' א"כ בהסיטן אף בלח טהור ברה"ר ולפי"ז שפיר שייר התנא להסיט. והר"ש לשיטתיה דלא נחית לטעם זה עי' בדבריו: