רש״ש על משנה טהרות ג:ז

שאני אומר אחר לקטן ונתן לו. ק"ל דהלא אפי' אם אחר נתנן לו הרי האחר נטמא בקבר ונעשה (אה"ט) (והתוס' בקדושין (פ') שהעתיקו מהתוספתא אדם טהור נתנן לו תמוה וע"ש במהרש"א ובמש"כ שם בס"ד) ומטמא לתינוק בנגעו בו. ואף שהוא ספק אם נגע בו בהושיטו לו. הוה ספק ביש בו דעת לישאל דהיינו האחר ועי' נדה (יח ב) תד"ה רוב. ואולי כיון דלא ידעינן ליה להאחר הוה כאין בו דעת לישאל. וגדולה מזו כ' התוי"ט לקמן בפ"ד מ"ד בשם הכ"מ: