רש״ש על משנה שבועות ו:א

במשנה וההודאה בש"פ. עי' בר"ן שכתב ואכתי איכא למידק מודה במקצת דחייב רחמנא המ"ל דהא ה"ל הודה בקרקעות לכאורה אינו מובן דהרי כתב בתחלה על הא דר"ח קמייתא דמיירי שלא העידו שלא פרעו ולכן לא גבי מלקוחות דטענינן להו דלמא פרעי' והלכך לא מקרי שעבוד קרקעות משמע דס"ל כהרמב"ן שהביא הרא"ש בס"פ דלעיל ע"ש וא"כ מודה במקצת נמי וצ"ל דלעולם לא ס"ל כהרמב"ן ובתחלה אינו מתרץ רק דלא מיקרי שעב"ק כיון דאינו גובה מלקוחות ואח"כ מקשה דמ"מ כיון דגובה מב"ח ה"ל הודה בקרקעות גופיה וזה היה יכול להקשות גם אהא דר"ח דעסיק ביה אלא דתפיס עיקרא דמילתא דמינה יליף ר"ח:

שם ברע"ב ד"ה וההודאה (שמתחייבת) כו' [שמחייבתו] כ"ה לשון רש"י. מהגרמ"ש ז"ל:

שם בתוי"ט ד"ה וההודאה בשוה פרוטה כו' וכתב הר"ן כו' ומלוה ע"פ גובה בין מן היורשים בין מן הלקוחות נ"ב דבר תורה כ"ה בהר"ן. מהגרמ"ש ז"ל]: