רש״ש על משנה שבת א:ד

בתוס' רע"א (אות י"ד) והתורה הזהירה על התרומה כו' רש"י. ומה דנקט מהרש"א דשותה תרומה טמאה במיתה באמת כ"כ רש"י בבכורות כו' וכן נקטו תוס' ע"ז כ"ו. שכח לציין ג"כ תוס' פסחים (ריש דף י') ועי' מש"כ בחדושי הרמב"ם בפי"ט מהל' סנהדרין בס"ד. אבל מ"מ פירש רש"י צריך ישוב מדוע לא פי' טעם דאיסור עשה הנ"ל. ונ"ל דהוכרח לפרש כן אליבא דר"א דא"ל בפ"ח דתרומות מ"ב דאם נטמאה התרומה אחר שנתנה לתוך פיו יבלע וע"ש. איברא דאפשר לומר דכאן כיון שהיה כבר אוכלין טמאים בפיו בשעה שנתן המשקים דתרומה לפיו הוה כמו שנטמאו קודם וכעין זה הוא בגיטין (ע"ט) ל"ש אלא שקדם גט כו' ע"ש:

שם ברע"ב ד"ה וי"ח דברים כו' והגזירה הי"ז כו' כדאמרינן גזרו על פתן משום שמנן כו'. לא דק דבגמ' פריך מאי אולמיה כו' אלא גזרו על פתן ושמנן כו':