רש״ש על משנה פאה ב:ב

במשנה אע"פ שאין הבקר כו'. ר"ל הגם שבבקר אינם יכולים להחרש מ"מ במעדר יכולים להעדר הוא נותן כו' כנ"ל לפרש לפירוש הרמב"ם בשם הקדמונים ופי' הרע"ב ולשון אע"פ על כוונה זו תמצא בריש בכורות בגמרא (ב' סע"א) והנותן כו' אע"פ שא"ר ע"ש בפירש"י. וכן בלשון התוס' ר"ה (סוף דף י"ד) ע"ש:

שם בתוי"ט ד"ה שאינה יכולה כו' ומבואר שיש כאן ט"ס כו' ולכך צריך להיות בתחלת דבריו שאם אינו עומד באמצע כו'. אבל ק"ל על פירושו דא"כ הכי הל"ל אה"מ שיכולה להקצר כאחת רי"א אינה מפסקת דבזה הוא דפליג על ת"ק ולא לינקוט מאי דמודה ביה הת"ק וכה"ג קאמר הש"ס בשבועות (ל"ח) ושמואל עד דאודי ליה אודיי ליפלוג עליה איפלוגי ע"ש [אמנם אשכחן כה"ג לר"י גופיה בב"ב (פ"ז) במשנה לפי מאי דמסיק הגמרא שם דאסיפא קאי ע"ש]: