רש״ש על משנה ערלה ב:א

ות"מ של דמאי כו' וצריך להרים. עמש"כ בפ"ג דתרומות מ"ב ליישב דעת הטור דהא דצריך להרים בת"מ ש"ד הוא משום לא פלוג ותדע דהרי מתניתין סתמה בכל הני דצריך להרים דמשמע אפילו בנפלו לו מבית אבי אמו כהן וע"כ משום ל"פ:

שם בתוי"ט ד"ה ותרומת מעשר וכו' ומשום הכי הרמב"ם בחבורו פט"ו מהל' מאכלות אסורות השמיט של דמאי. נ"ב עי' בקול הרמ"ז בפ"ד דב"מ מ"ח ובב"ד כאן ובש"ל כאן שכולם האריכו בזה ונמשכו אחר התוי"ט שהרמב"ם בחבורו השמיט דשל דמאי עולה בק"א אלא שהרמ"ז הביא שהר"מ בפי' המשנה כאן כתב הלשון. ואין הפרש אצלינו בכל הדינים בין ת"מ של דמאי או של וודאי (והביטול בכלל) והב"ד כ' ע"ז וז"ל בע"כ צ"ל חדא מתרתי או דהרמב"ם פירש כן לדעת רש"י דמתניתין ר"מ היא כדלעיל. או צ"ל דבחבורו חזר בו עכ"ל ובמח"כ כולם לא ראו מה שכתב הרמב"ם בחבורו סוף הל' תרומות (פט"ו הל' כ"א) וז"ל. לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק"א כו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי ע"כ. - מהגרמ"ש:

שם בתורע"א אות ח' ד"ה מכאן ראיה לדעת הסוברים כו' כ"כ בשעה"מ רפ"ט מה' מעשר. נ"ב עי' בהגהות אאמ"ו הרה"ג שי' ובס' לימודי ד' לימוד ק"י. - מהגרמ"ש: