רש״ש על משנה עוקצים ג

והחלב בשוקים א"צ מחשבה כו'. ופי' הרע"ב דמיירי בחלב טמאה כו'. וצ"ל דמיירי שנחרה ולא שמתה מאליה דאז ודאי לא עדיף מבשרה דבעי' מחשבה בכ"מ וכדפי' הרע"ב לקמן מ"ט והתוס' בנדה (ס"ד נ'). ולפ"ז נוכל לגרוס ברישא ג"כ והחלב בכפרים צריכין מחשבה וא"צ הכשר ומיירי ג"כ בשל בהמה טמאה נחורה ודלא כתוס' שם ורש"י והר"ש שכתבו דא"א לקיים גי' זו. והתוי"ט ל"ד במה שהביאם על פי' הרע"ב:

בתוי"ט. ומ"ש הרע"ב שנתנבלה כו' והיינו כו'. הן כיון דתני א"מ טומאת נבלות ע"כ בנתנבלה איירי:

אריב"ל עתיד כו'. הרמב"ם חשבו בתנאים בעבור הזכרו כאן במשנה כמש"כ התוי"ט בשמו. ובאמת זולתי פה עוד לא מצאנוהו במשנה. והתוי"ט לקמן הביא מקומות בש"ס שלא חשבוהו רק לאמורא. ול"נ דמוכח בחלק (ק) דלא היה בגירסתם הא דריב"ל במשנה דאיתא שם כי אתא ר"ד אמר עתיד כו' מלא עומסו כו' ומ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דר"מ עתיד כו' כלישנא דריב"ל הכא. ואם איתא יותר ה"ל להביא מהמשנה. וגם מאי קמ"ל במערבא הלא מתני' היא:

סליק מסכת עוקצין. בעזר לו הכח לקרב קיצין:

בנל"כ