רש״ש על משנה אהלות ט:טז

ד"ה הכל טמא. בלשון מהר"ם ודוקא כו' שנוגעות בה אבל כו' שאין נוגעין כו' טהורים. והנה מה שהקשה התוי"ט לק"מ כמש"כ התו"ח. אבל לעד"נ כיון שכ"ח מטמא מאויר ע"כ משום דחזינן דהאוכלין המונחים באוירה כאילו נגעו בגופה. רק בשרץ אין דין חבורים לכן כלים אין מיטמאים דהיא אינה אלא ראשון ואין כלים מיטמאין אלא מאה"ט. אבל במת (אף דכ"ח אין נעשה אה"ט לעולם אף ע"י מת מ"מ) כיון דנוהג בו דין חבורין ואויר כלי חרס כנגיעה דמי כדאמרן לכן טמאים ונכון בעז"ה: