רש״ש על משנה אהלות ז:א

תוי"ט ד"ה נפש אטומה. עי' כה"ד. והוא משובש מאד. א) שהרע"ב לא כתב שם כלום על ורומן שבעה. ב) דפי' רשב"ם שם מטין יותר לדברי הרמב"ם בחבורו דבארון מועיל חלל טפח לחצוץ בפני הטומאה. כפי העתקת התוס' שם דברי הרשב"ם. ג) שדברי הרמב"ם כאן נוכל להתאימם עם דבריו שבחיבורו. ור"ל כאן דאם היה מונח בארון שיש בו חלל טפח היה חוצץ ולא היה נופל בו לא דין נפש אטומה שתהא בוקעת. ולא דין דאם היה מקום טומאה טע"ט כו':

ד"ה סמך. והקשה כו' דמ"ש כו' שתחת הפרח טהורין. ול"נ דלפי נא"י דינא דהכא דומה להא דהביא התוי"ט בפ' דלעיל מ"ג בד"ה והטומאה ע"ש. (גם נ"ל דבנא"י צ"ל תקרה לסוכה) וכ"מ בחבורו ספ"ז מהל' ט"מ: