רש״ש על משנה אהלות יז

תוי"ט ד"ה על בורך. אבל מהר"ם כו' ולהכי קאמר הכא דעד עומק כו' טמא. וקשה מדוע מפסיק התנא בשיעור טומאת העומק אשר הוא שוה במורד ובמעלה לבין סדר מבחן האורך במעלה. טפי ה"ל לפרש דעד עומק הבורך יוכל להעמיק הכרשינין בארץ דבשיעור זה תגיע המחרישה אליהם ותוליכם עמה וטפי לא:

ד"ה עד שם. ואכתי ל"י ל"ל לכתוב ו' כו'. ול"נ דאתו לאשמעינן דאפי' פחות מה' נמי עמש"כ בס"ד בפ"ב דכלים מ"ב:

ד"ה עלייה. וכתב מהר"ם ונ"ל דמכוון דקאמר כו'. ול"נ דעיקר המכוון במכוון הוא לאפוקי שלא יהא העליון נעתק מכנגד התחתון לאיזה צד אפי' כל שהוא. וממילא נכלל בזה גם כן שלא יהא רחב יותר. דהמותר יהא נטוי לצד: