רש״ש על משנה מקואות י

תוי"ט ד"ה בלא. ובנא"י הדבר הטפל כו' כצ"ל:

בהרע"ב ד"ה ואזני החמת. תיבת מהודקין הוסיף מדעתיה אבל א"נ כן מהמשנה מדתני בתש"ר בזמן שהיא חוצה. וכן לקמן בהצריכים חשיב תש"ר בזמן שא"ח ולא תני כן באזני כו' ש"מ דבהן אין חילוק:

בד"ה שיבעבעו. עולין כמין אבעבועות במים כו'. ולשון הרמב"ם ומדרך הבגד כו' יתבעבע (ר"ל הבגד) ע"פ המים והוא יותר נכון:

בא"ד שכשאדם מטביל כו'. נראה דזהו פי' אחר וחסר מהספרים תיבות פ"א:

תוי"ט ד"ה אין מטבילין בסופו. דב"ש גזרי כו'. התו"ח הקשה בשם הרא"ש רעים ביפים מא"ל. לכאורה ה"נ א"ל דלמא חייס על היפים שבמקוה דלא יתקלקלו מחמת שיתערבו בהם הרעים שבכלי:

כל האוכלין מצטרפין לפסול אה"ג בכח"פ. התו"ח הביא בשם המל"מ בשם התוס' דחולין (קיח ב) דדוקא כשהן מחוברין כו'. ושגה מאד דע"כ לא כתבו אלא לענין הצטרפות לכביצה לטמא ט"א (וגם שם דבריהם תמוהים כאשר כתבתי שם בס"ד) אבל לענין פסול גויה הרי מצטרפין בכדי אכ"פ כדאיתא בפ"ק דכריתות במשנה ובגמ' (שם יג). והשתא כשאכל האחרון המשלים לכחצי פרס הרי הוא לבדו ואין צירוף חבריו עמו:

בהרע"ב א"נ אין שאר משקין משלימין לשיעור מקוה כו'. תמוה דאיך יפול לפ"ז לישנא דחומר כו' דמשמע דלענין מקוה קילו. ומאי קילייהו אדרבה גם שם מחמירינן דלא מצטרפי לשיעור מקוה:

סליק מסכת מקואות. בעזרת מגיד מראש הבאות