רש״ש על משנה מנחות ט:ט

במשנה שהתנופה נוהגת בקה"י ובקה"צ. אע"ג דסמיכה איתא נמי בק"צ כדלעיל (צ"ב) מ"מ א"נ בכל אותן שכנגדן ביחיד טעונין סמיכה משא"כ בתנופה ודו"ק. א"נ י"ל דכרוך ותני ובקה"צ בחיים ובשחוטין:

שם ובדבר שא"ב רוח חיים. בהרע"ב כגון לחמי תודה. זה דהן טעונין תנופה מבואר בגמרא לעיל (פ"א). אולם מה דאיתא בהרמב"ם פ"ט מהל' מעה"ק ה"ז דטעונין תנופה עם האימורין וחו"ש. ל"מ זה מפורש בש"ס. דמה שציין הכ"מ למכלתין (ע"ז) חפשתי שם ול"מ. ואדרבה מדאמרי' שם על הא דפריך ונילף מלה"פ (ר"ל ללחמי תודה) דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח כו'. ולא אמר ג"כ דשוין בהא דבעו תנופה. משמע דלחמי תודה א"ט תנופה. אבל הא א"א כדהבאתי לעיל מהא (דבדף פ"א). וגם מדל"ק להפך דלחה"פ ולחמי תודה תרוייהו א"ט תנופה לכן ה"נ דלח"ת ממוצעין בין לחה"פ ובין שתה"ל. והוא דבעיין תנופה אבל לא ביחד עם הבשר ודלא כהרמב"ם. ולכאורה דעת הרמב"ם תמוה מהא דאמרינן לעיל (ט"ו) להדיא דתודה ולחמה לא הוזקקו זל"ז בתנופה. וצ"ל לדעתו ז"ל דשם הכוונה דלא הוזקקו להניפם יחד בחיי התודה כמו הכבשים עם הלחם. וא"כ א"ש גם לדידיה הא (דבדף ע"ז) שהבאתי. ודע דגם דעת רש"י לעיל (פ"א) ד"ה משום דאיכא ארבעה. כדעת הרמב"ם. ואולי מדאמר הש"ס לעיל (ר"ד ס"ב) ובכ"מ שיש לחם הלחם למעלה למדו כן וילפינן מלחמי נזיר: