רש״ש על משנה כתובות ג:ט

במשנה האומר גנבתי כו' ואין משלם כו' ותשלומי דו"ה. עי' בגליון גי' ס"א. ול"נ גי' שלפנינו עיקר דקמ"ל דאע"ג דבטביחה ומכירה לא הודה ובאו עדים שטבח ומכר אינו משלם דו"ה דכיון דפטור מן הכפל הרי תשלומי דו"ה א"ר ולא תשלומי ג' וד' כדאיתא בב"ק (עה ב):

שם בתוי"ט ד"ה האומר פתיתי כו' הא תינח במקום שהבו"פ לעצמה כו'. ול"נ דאם מכחשתו (כדמשמע קצת לישנא דמתניתין עי' בתוס') אם היה לעצמה היה פטור כמו דאיתא בחו"מ סי' ע"ה סי"א באומר חייב אני לך והלה אומר אינך חייב לי כלום. אבל אם שייך לאביה לאו כל כמינה לאפקועי ממוניה וע' מהרש"א:

שם ברע"ב ד"ה המית כו' דקסבר כופרא ממונא. כ"כ רש"י ר"ל ולא קנסא. ולשון רש"י בב"ק (מג ב) ד"ה והיכי דמי דכופרא כפרה ולא קנסא דליפטור משום הודאת עצמו. ומיושב הצע"ג שבתור"ע אות מ"ו. אך לשון וקסבר אינו מדוייק כ"כ . ועמש"כ שם (בע"א) בד"ה אימא בס"ד: