רש״ש על משנה כתובות א:ד

[במשנה הגיורת כו'. נ"ב פתח בלשון יחיד הגיורת וכו' וסיים בלשון רבים שנפדו כו' ומצאתי בש"מ שהרגיש בזה ע"ש וכן ראיתי בס' גאון צבי שכתב בזה מהגרמ"ש]:

במשנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה כו'. עי' תוי"ט בשם הר"ן דחלוצה איידי דמתניתין קמא נקט. והר"ן מסיים ולאשמעינן דאע"ג דנתאלמנה ונחלצה מנה מיהא אית לה:

שם הגיורת כו' יתירות על בנות שלש שנים ויום א' כו'. יתירות לאו דוקא כדמוכח בכ"ד דבת ג"ש ויום א' ביאתה ביאה וכדקתני במשנה הקודמת פחותות כו' דמשמע הא בנות ג"ש ויום א' מנה. ואיידי דתני רישא פחותות תני סיפא יתירות וכה"ג משני בעירובין (טז) איידי דתני רישא פרוץ מרובה עה"ע תני סיפא עומד מרובה עה"פ:

[בתוי"ט ד"ה הגיורת כו' אבל פ"ק מהל' נערה הל' י' העתיק כו'. נ"ב יפה כתב ודברי מרן שם נפלאים שהראה שם המקור ממשנתינו דכאן:

שם בא"ד ובשם רבנו מוהר"ר ליווא ז"ל שמעתי כו' נ"ב כ"כ הריטב"א בחידושיו והרדב"ז כמ"ש בשיטה מקובצת כאן. מהגרמ"ש]: