רש״ש על משנה כלים כט

יתר מכאן אם רצה לקיים טהור. ועי' בפי' הרע"ב. והנה מצאנו במקרא ג"כ דמלת אם משמשת בלשון אע"פ. אם יתן לי בלק כו' לא אוכל כו'. ואם יהיה היובל כו' (סוף מסעי) ע"ש בפירש"י. וכבר כתבתי בזה בברכות (לד) ע"ש:

תוי"ט ד"ה שירי. וכאינך דמתני' ז' ח'. ואני אומר דערבך ערבא צריך דגם שם נוכל לפרש שירי כפשוטו. ועוד נ"ל דמלת שירי דבמ"ח מוסבת ג"כ על יד מגריפה ושל סיידין דתני אח"כ וא"כ יהיה ב"ש לחומרא וב"ה לקולא. ובתחלתן אולי גם ב"ש מודו. ומיושב מה דלא תני להו בעדיות. והתוי"ט נדחק בזה:

בהרע"ב והיינו נמי טעמא דכל הנך ידות כו'. ומה יענה לשל חרשין דשיעורו ג"ט. וע"כ צ"ל דטפח ג' הוא לרווח בין ידיו להקורנס. או לאחורי ידיו. א"כ גם באותן ששיעורן ב"ט נוכל לומר דאוחזן בידו אחת וטפח הב' הוא לרווח כדאמרן: