רש״ש על משנה כלים א:א

בתוי"ט ד"ה מגע כו' במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם האדם. והוגה בגליון דצ"ל השרץ ול"י מבטן מי יצאה [גם הב"ד העיר על תקון זה שהוא קלקול ואנחנו השמטנוהו. המאסף]. ומשמעה דאינו מטמא אלא אם כן נגעו במקום גילויו וכמו דבעינן מקום גילויו דהמתטמא. וכן איתא בנדה (ר"ד מג) גבי זב וס"ל דה"ה בשאר המטמאים. ואף דלענין טומאה בלועה אינה אלא בבע"ח כדמוכח לקמן פ"ח מ"ה ובאהלות פי"א מ"ז (ומש"כ התוס' בנדה (סב ב') בד"ה מקולי. טומאה בלועה לענין דם הנבלע בכסות. הוא אשיגרת לישן בעלמא) מ"מ בה"ס אשכחן אפילו באינו חי בחולין (עב ב') וכן בפ"י דמקואות מ"ה: