רש״ש על משנה עדיות ה:א

במשנה דם נבלות כו' וב"ה מטמאין. בפי' הראב"ד מוכח דאינו אלא מדרבנן דגזרו משום כזית בשר ונראה שכוון בזה לתרץ קושיית התוס' במנחות (ק"ד) ד"ה הואיל דמוכח מכ"ד דדם אינו כבשר והתוי"ט לקמן רפ"ח רצה להעמיס בפי' הר"ב דב"ה אינן מטמאין אלא טומאת משקין ותימה דבכריתות (כ"א) מוכח להדיא דמטמא מדאורייתא טומאת נבלה דקאמר שם ואם דם מטמאה טומאה חמורה דתנן דם נבלות כו' והתם אדרשא דקרא קאי וש"מ דהוא מה"ת:

שם ומודים בביצת טרפה. (ר"ל אפי' נגמרה קודם שנטרפה כמ"ש התוי"ט בשם הר"ן) שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור פי' שהיא יכולה להגמר (כדאיתא בחולין אליבא דמ"ד טרפה א"י) באיסור ר"ל אף לאחר שנטרפה ואז נאסרת מדינא כיון דבשעה שנטרפה לא נגמרה עדיין ולכן גזרו אף אם נגמרה קודם שנטרפה אטו אותן שנגמרו אחר טריפתה משא"כ נבלה דא"א שיגמרו אחר שנתנבלה לכן ליכא למיגזר: