רש״ש על משנה דמאי ו

ר"א אומר אף המעשרות שלהן. הן זה ודאי דכוונת ר"א מעשר ממש כהועוד שבתוי"ט מדקאמר אף. ולישנא דשלהן משמע דקאי גם אכהן. והוא דאף דע"כ ר"א דהכא ס"ל כר"ע ביבמות (פ"ו) מדקתני הכא לוי עי' תוס' שם ד"ה מר מ"מ אף לדעתו בתר דקנסינהו עזרא ניתן אף לכהנים. ואף למ"ד שם קנסא לעניים סתם מקבל הוא עני. ובפרט לפסק הרמב"ם בפ"א מהל' מעשר הל"ד וכפי מה שבארו הכ"מ שם דמשמע דאף לכהנים עשירים נותנים. ופי' הרמב"ם (והרע"ב אחריו) דדוקא אם הוא לוי המעשר שלו. תמוה מאד. ועוד נ"ל דלר"א אף מע"ש שלהן. מדקאמר מעשרות בל"ר. עי' ר"ה (י"ב) תד"ה אחד [ובתוי"ט פ"ט דתרומות מ"ג]. והטעם דכהן ולוי רגילים יותר לעלות לירושלים במשמרתם. וכ"מ בשנ"א שכ' בפה"ק אפילו מעשר שהישראל יכול לאכלו כשפודהו. ולשון פדיון אינו נופל אלא במ"ש. אך יותר הל"ל אף שהישראל יכול לעלות ולאכלו בירושלים כלישנא דחכמים במ"ד:

ר"י אומר הקרתני כו'. מע"ש של ירושלמי. וכ' בשנ"א בפי' הקצר סבר כר"א. ותמוה דבבעלים אפילו רבנן מודו ברישא:

ברע"ב ד"ה טול אתה כו' הכא מיירי שחלקו שדה בקמותיה כו' וכ"ה בר"ש ואפ"ה בסיפא אסור. דאפילו במחובר אסור למכור משבאו לעונת המעשרות כדאיתא בפ"ה דמעשרות מ"ג. ור"ש פליג שם בירושלמי: