רש״ש על משנה ברכות ד

ברע"ב ד"ה אין לה קבע כו'. דתפלת ערבית רשות לפי שהוא כנגד הקרבת איברים ופדרים כו'. והנך רשות נינהו כו'. ל"ד במחכ"ת כלל לקרוא להקרבת או"פ רשות. כי מ"ע דאורייתא היא והכי הול"ל דרבנן לא תקנו תפלה כנגדן כיון שאינן עיקר כפרה ואין מעכבין אותה. ועי' שבת (ט' ע"ב) תוד"ה למ"ד וביומא פ"ז ב' בד"ה והאמר:

בתוי"ט ד"ה אלא בחבר עיר. דס"ל דכיון כו' שאין בה תחנונים כו'. הר"ר יונה. וקשה הא יש בה יה"ר [ועי' בב"י סי' ק"ז בד"ה והוי יודע]. ול"נ הטעם מפני שמזכירין בה בפירוש הקרבנות עי' לעיל ברה"פ בתוד"ה איבעי' וברי"ף לעיל בפ' מ"ש על הא דאמר ריו"ח הלואי שיתפלל אדם כה"י כולו וברא"ש שם [ועי' מג"א שם סק"ב]: