רש"ש על מנחות פט.

גמרא אילו לא נאמר כו' ה"ה ככה"מ ללוג. מוכח דס"ל כראב"י דמתניתין. דהא התודה היתה באה עשרה עשרונות לג' מיני מצה שבה. וא"כ צ"ע מדוע לא פסק הרמב"ם כוותיה בפ"ב מהל' מעה"ק ה"ח כיון דר"ע ס"ל כוותיה. וראב"ע משמע ג"כ דמודה ליה בהא. ולקמן בברייתא ר"נ ג"כ בשיטתיה. ומשנת ראב"י קב ונקי:

שם א"ל ראב"ע עקיבא כו' ורביעית שמן לנזיר כו'. בנדה הגי' יין. ועמש"כ שם בס"ד:

שם ור"נ וראב"י האי עשרון כו'. בד"ח מחקו בן יעקב. ושבוש הוא דאדרבה לעיל בברייתא צריך להגיה ולהוסיף בן יעקב. כי כן במשנה נאמר משמו. והוא בר זוגיה דר"נ בר"פ מי שהוציאוהו בברייתא ובב"מ (סב). אבל ר"א סתם היה בדור שלפני פניו. ואיך יקדימו עוד ר"נ לפניו. אם לא דנגיה ר' אלעזר בלא י':

רש"י ד"ה הל"מ. דחציו לחלות ולרקיקין וחציו כו'. כצ"ל:

תד"ה ושיערו. ומיהו כששיערו כו' בינונית. לכאורה לשון ומיהו כו' אינו מדוייק. דהא לפ"ז ע"כ בחורף היה ג"כ בינונית והירושלמי שאומר דקה היינו נגד הגסה שהיה בקיץ. ואולי לישנא דומיהו שב על הא דכתבו דבקיץ היה גסה: