רש"ש על מנחות פב.

תד"ה אינו. הא איפכא כגון חיה לב"ת כו'. מפורש כן שם במ"ג. אח"ז מצאתי בבה"ז שהעיר בזה:

תד"ה הא מני. לעיל כו' ה"מ לשנויי הא מני ר"י היא. ובגליון בשם תוס' שאנץ תירצו משום דסתם מתניתין ר"מ. והוא מהצ"ק. ולע"ד ז"א דבל"ז אשכחינן סתם משנה במס' מע"ש גופה כר"י והוא שם בפ"ד מ"ו כדאיתא בקדושין (נד ב). ואנכי הבאתי בפסחים (ז) עוד תרי סתמי שם כר"י וא' מהם בפ"א גופיה:

[ד"ה האומר וכו'] . ואפי' היכא דאמר הרי עלי זבח ול"א ונסכים. תמוה דכה"ג אפי' בתודה נמי ואפי' אמר בפירוש ולחמה מן המעשר כדלעיל: