רש"ש על מנחות קז.

גמרא ברזל כו' וכמה אר"י אמה ע"א איכא דאמרי כו'. בשבת שם הגי' להפך ע"ש. מזה נ"ל דאין חילוק בין לישנא דסתמא לא"ד. ורש"י בחולין (נ) מחלק ביניהן. ועי' ברא"ש פ"ג דר"ה סי' ה' בסופו מחלוקת הפוסקים בזה:

במשנה פירשתי מן הבקר כו' יביא פר ועגל כו'. ק"ל למה לא יצטרך ג"כ להביא בן בקר דהיינו בן שתים שהרי יש לו שם בפ"ע כדאיתא בר"ה (י) ויהיה מזה ראיה להרמב"ם בפ"א מהלכות מעה"ק דפר הוא ג"כ בן שתים וכגירסתינו בפ"ק דפרה וחכמים אומרים אף בני ג' ודלא כהר"ש ומהר"ם שם. ואולי י"ל כיון דפר נקרא ג"כ פר בן בקר עי' תוס' ר"ה שם לכן אפילו אמר בן בקר יוצא בהבאת פר אף לרבי. שוב נזכרתי שכבר עמד בזה הט"א בר"ה שם וע"ש ובמה שהעירותי עליו בק"א:

רש"י ד"ה יביא. הזכרים גדולים וקטנים דהיינו כו'. כצ"ל:

תד"ה ראב"ע. ואע"פ כו' לקנות קרבנות בירושלים כדאמרינן מעות כו'. ולע"ד י"ל דמע"ש שאני דאינו רשאי לחללו חוץ לירושלים על בהמה חו"ע לחכמים בסוכה (מ ב). ואפי' לר"מ לא שרי אלא על זכרים. ולהירושלמי שהביאו התוס' שם דוקא בדמאי שרי. וכן בהא דכריתות משום דהיו שופרות במקדש אשר היו מביאים דמי קיניהן לשם והב"ד היו קונין בעצמן עי' ספ"ז דשקלים. והנודר נדר בעירו. ולזה כוונו גם התוס':