רש"ש על מגילה ט.

גמרא מגילה מ"ט דכתיב בה ככתבם וכלשונם. הט"א הגיה דצ"ל ככתבם וכזמנם ע"ש. ונ"ל ראיה דכ"ה לקמן (ר"ד יט) וכן רש"י בפי' המגילה פי' כן על מקרא זה:

שם רא"א כי תניא ההיא בשא"ס כו'. מדל"ק כאן בס"ת כאן בשא"ס כדלעיל משמע דאף לדידיה מתניתין מיירי בכה"ס וכתנא דברייתא לפי מה שהגיה הגמרא ואף ר"י ל"פ אלא אליבא דרבותינו ומתניתין דמשמע דלרשב"ג מותר יוונית אפי' בשא"ס אתיא כת"ק דר"י וכ"נ שפי' התוס' בסד"ה כאן שכ' דר"ש ס"ל כר"א ולכן תמה אני על הט"א שכ' בסד"ה אין בין ספרים דלכולהו שינויא הוו נו"כ בכלל ספרים דמתניתין לבד לשינויא דר"א ועמש"כ במ"ר ר"פ דברים ובמהרש"א ר"פ כל כתבי בתד"ה עילמית:

שם ותניא אר"י אף כשהתירו רבותינו כו'. משמע שדבריו נאמרו באותה ברייתא שהביא ועמש"כ בברכות (כד) על התד"ה והתניא:

שם שכנס ע"ב זקנים. עמש"כ בסנהדרין (טז ב) בס"ד:

שם אעשה אדם בצלם ודמות. עפרש"י. ול"נ דשינו ג"כ מלכתוב בצלמי כדמותי אלא בצלם ודמות שלא יאמר שיש לבורא יתעלה ח"ו איזה צלם ודמות וכתיב ומה דמות תערכו לו ועי' רמב"ם פ"א מהל' יסה"ת שוב מצאתי כן להק"ע בירושלמי:

שם ולא כתבו בראם. לכאורה יפלא מ"ש דהכא פרט השלילה משא"כ באינך ונראה משום דתרי קראי כתיבי חד זו"נ ברא אותם (בראשית א כז) וחד זו"נ בראם (שם ה ב) ואשמעינן דלא שינו רק השני והטעם עי' ביפ"מ ובח"א ועי' בב"ר פ"ח ובהגהותי אות ו' במ"ת:

שם על נושא בני אדם. לפרש"י הטעם שלא יבזם לומר משה רבכם היה עני שלא ה"ל סוס כו' ולפירוש התוס' שלא יאמר שקר כתוב בתורה או שנהג שלא כשורה דכי לא ה"ל סוס כו':

רש"י ד"ה רבותינו. תיבת אמרו מיותרת:

רש"י ד"ה הרגו שור. ולא הקפיד על הבהמות. נ"ל להגיה אלא תחת ולא:

תד"ה אלהים. שהיוונים היו יודעים כו'. נ"ל להגיה סוברים תמורת יודעים עי' סוף ידים:

תד"ה זאטוטי. ולכך כתבו לו זאטוטי במקום נערי כו'. כצ"ל:

בא"ד הלכך נקרא שמה שנער. כצ"ל: