רש"ש על מגילה ה:

גמרא שמחה מלמד שאסור בהספד. כצ"ל בל"י כאינך וכ"ה ברי"ף ורא"ש ובסוף מ"ק ברא"ש סי' קל"ב איתא בכולן אסורין:

שם חזקיה קרי בטבריא בי"ד ובט"ו כו'. שמעתי מחכם אחד איש ירושלים אשר בחברון קורין ג"כ בב' הימים דמספקא להו אי מוקפת חומה מימות יב"נ. ולענ"ד מוכח דלא היתה מוק"ח מימות יהושע בן נון מדהיתה עיר מקלט וכדפריך הגמרא מכות (י) על קדש ע"ש:

שם משום דחד גיסא שודא דימא. במהרש"א הועתק שורא ברי"ש:

שם דתניא (אשר לו) חומה כו'. מרש"י משמע דל"ג להב"ת שהקפתים וכן בערכין ליתא ולגירסא שלפנינו משמע לי דדריש מחומה יתירא:

רש"י ד"ה כדתנן. שב"ד גוזרין עה"ג. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה ותנא בנין בנין של שמחה כו'. כצ"ל:

תד"ה ובקש. א"נ י"ל דרצה לעקור מט' ולקבעו בעשירי כדאר"י כו'. לכאורה עדיין יקשה הא אין ב"ד יכול לבטל כו' ומש"כ עה"ג לא מחוור כלל דהא ריו"ח לא היה באותו הדור ול"נ דרבי היה תולה דמה שקבעו בט' הי' אז מחמת קלקול חשבונות כמ"ש התוס' בשם ירושלמי כה"ג בר"ה (יח ב) ובכזה לא שייך הא דאין ב"ד כו' כמ"ש התוס' לקמן לענין מנהג וכה"ג כ' הרמב"ם ברפ"ב מהל' ממרים ועמש"כ בהוריות (ב ב) בס"ד:

תד"ה ממעטין (הב'). וחמירי מט"ב כו'. הגה"ש הניח דבריהם בצ"ע מהא דתניא בפסחים (נד ב) אין בין ת"ב לתע"צ אלא שזה אסור בע"מ כו' וכה"ג הקשה הלח"מ בפ"ג מהל' תענית הל"ו על הה"מ ע"ש ולעד"נ דע"כ לא אסרו מליארס אלא לאחר שעברו אלו ולא נענו דנוהגין עצמן כנזופין כו' אבל בתעניות עצמן יכול להיות דשרי כמו בט"ב: