רש"ש על מגילה כה:

גמרא ולשתות את מימי שיניהם. לפנינו במלכים וישעיה ליתא למילת מימי וכן ברא"ש ועמ"ש:

שם ואנחי' בשי"ן תיו שלך. כ"ה בע"י:

שם שרי לי' לבזויי' בגימ"ל ושי"ן. עט"א שהקשה כיון דקי"ל סקילה חמורה כו' ונ"ל מגז"ש כו' וליתא לדרשה דר"מ כו'. לכאורה לדידן דלא קי"ל כר"א דאמר פנוי כו' עשאה זונה נ"ל שפיר מלזנות דאיירי בזיקת הבעל ע"ש (נא) יכול אפילו פנויה הא לזנות כתיב כדר"א כו' אבל ז"א דגם לרבנן מלזנות אין ראיה (עי' יבמות סא). ועי' בתוס' דסנהדרין (נ ב) בד"ה ת"ל והגמרא דקאמרה כר"א לאו דוקא ולרווחא דמילתא אולם קושייתו איננה לפמש"כ התוס' שם בסד"ה כשהוא דלכ"ע איתא הך דרשא דר"מ ע"ש וכ"כ הר"ן בס"פ אלו עוברין כפי' גי' הד"ת:

רש"י ד"ה אלא כבידו. של ריעי שהיה בו. כ"ה בע"י:

רש"י ד"ה בגימ"ל. ורבותי מפרשים גייופא שטייא. כ"ה שם ומלת שייטא ליתא: