רש"ש על מגילה י.

גמרא א"ר יצחק כו' בזה"ז קסבר כו'. כצ"ל בלא ו':

רש"י ד"ה קלעים. משבאו שם בימי כורש כו' ועד כ"ב שנה כו' בשנת שלש לדריוש. תמוה עי' לקמן (טו) בפי' ד"ה בשנת שתים "שנתבטלה המלאכה זה י"ח שנה כו'" (וע"ע ס"ד יא ור"ד יב) ומקרא מלא ושיצי' ביתה דנא כו' עד שנת שת לדריוש מלכא לכן נ"ב דט"ס הוא וצ"ל בשנת שש לדריוש:

רש"י ד"ה את אלו. ואין שם יותר מתשעה. לפנינו אין שם אלא ח' אולם לפניו היה שם עוד אחת והיא לוד עי' לעיל (ר"ד ד) בפירושו וברש"א שם ודלא כהט"א שכ"ע שם דל"ד דהרי חזינן הכא דדייק שפיר והעמידם למנין:

רש"י ד"ה ולמה מנאום. והתם נמי תנן וכי"ב. וא"כ מתניתין דשם ע"כ לא אתיא כוותי' והרי יש תנאי אלא דהגמרא רוצה למצוא תנא בשם וכה"ג רבות:

תד"ה שמעתי. קשיא היאך מקריבין שם בטומאה כו'. בתענית (יז ב) הקשו כה"ג ותירצו דבצבור הותרה טומאה. אבל בית חוניו לא הוה אלא כבמת יחיד דא"מ בה תמומ"ס וטומאה נוהגת אף בבמת יחיד כדאית' סוף זבחים וכפי' הרמב"ם שם ע"ש:

תד"ה דכ"ע. והכי פירושה כו' וכ"ש עמון כו' שהניחום עולי בבל מלקדש והניחום לעניים כו'. כ"נ דצ"ל ומה שבינתיים למחוק כי דברי המהרש"א בזה תמוהים:

בא"ד וההיא דח"ה כו'. עי' הגהת הב"ח. ועי' ב"ב (נו) תד"ה הר שעיר:

בא"ד והיה צריך לפדות כאותו שחוץ לחומה כו'. כצ"ל:

תד"ה למה. דלא מוכחא אלא דק"ר בטלה. כצ"ל: