רש"ש על קידושין ח.

גמרא א"ר אלעזר התקדשי לי במנה. כצ"ל בל"י:

שם ואר"ה אמר רבי כל האומר ע"מ כו'. כצ"ל וכ"ה לקמן (ס ב) ומוכרח שם:

שם הכא במ"ע דאמר במנה זו. כצ"ל והו' הוא ציון להע"מ:

שם ל"צ דיהבי' ניהלי' בליליא כו'. מדלא מוקי בדיהביה צרור וקבלתו ולאח"ז כשהתירתו מצאה דינר של נחושת משמע לי דכה"ג כיון דהיתה יכולה להתירו מיד ולבדקו ולא עשתה כן מסתמא סברה וקבלה אפי' אם ימצא בו נחשת הואיל דאמר זו דמשמע כמות שהיא עי' ב"ב (צה) גבי מרתף זה של יין. אולם לישנא אי דידעה ביה הא סברה וקבלה למ"ה וצ"ע לדינא:

תד"ה ומאי. דמה שהוא קונה ונקנה בכסף נ"ל כו' אבל עבד כנעני נקנה וקונה א"ע בחליפין כדאמרי' כו'. כצ"ל (ועי' הגהת הגר"א ז"ל) ומייתו מהא דהשולח דקונה א"ע בחליפין. ולענין דנקנה מפורש להדיא לקמן (כב ב):