רש"ש על קידושין עז:

גמרא ה"ל חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה. משמע לכאורה דבבת כהן דוקא איירי דב"י מעיקרא נמי לא אכלה. אולם לפי דמסיק בזונה הואיל ושם זנות כו'. פשוט דהכא אפי' ב"י נמי הואיל ושם חללות פוסל בתרומה בב"כ. וצריך לחלק בין זה להא דכ' הרמב"ם בפ"ד מהל' שגגות ה"ג דכל אלו שתאסר כו' עליהן באיסור מוסיף צריך שיהיו כו' בעולם כו' ע"ש:

שם דאי רבנן הא אמרי איסור חע"א. קשה דילמא שאני הכא דגלי לן קרא. ודוחק לומר דיכוון להברייתא דלעיל אלמנה וגרושה כו' חייב עכאו"א. ולכאורה הנל"פ דהא דאמר כל שהוא ביקח כו' אין כוונתו לילפותא ע"ד דאר"א בפסחים (מג ב) כל שישנו בב"ת חמץ כו'. אלא לסימנא בעלמא נקיט. אך מפרש"י מוכח דלילפותא קאמר וכ"מ מלשון פרט כו' ועי' יבמות (ד) תד"ה דכתיב. ואולי יל"פ דהקושיא היא דנילף מהכא דאין אחע"א אפי' במוסיף. ועי' חולין (קיג ב):

שם אפ"ת רבנן כו' ה"מ איסור חמור על איסור קל כו'. נראה דל"ד אלא אפי' בשוין כדמוכח מהברייתא דלעיל ולא אתא אלא לאפוקי קל על חמור כדסיים. או י"ל דמוסיף נקרא ג"כ חמור:

שם פשיטא מיגרע גרע. כצ"ל וכמו שהוא בפרש"י:

רש"י ד"ה איסור כהונה שאני. הלכך כו' על חמור דעלמא. משמע דר"ל דלאו איסור כהונה כגון איסור אחות דהכא. ול"י מאי דחקו לזה דפשטי' משמע דאפי' אם גם הראשון מאיסורי כהונה. ובזה י"ל דגם ברייתא הקודמת דאלמנה וגרושה כו' חייב עכאו"א אתיא כוותי' מטעם דא"כ שאני. וע"כ לא קמ"ל בברייתא זו דלא חייל אלא בקל על החמור:

רש"י ד"ה כשם שחלוקה כו'. ללמדך כו' לוקה עליה אף משום גרושה. משמע דאיסור גרושה בא עליה בסוף ואף שאינו איסור מוסיף וכ"כ לעיל (בע"א) בד"ה והרי אלמנה "וכן זונה כו' שבא כו' ללקות משום חללה" (ובזה י"ל קצת מה שגמגמתי על הרע"ב ברפ"ג דמכות) וא"כ פליגא על הברייתא דלעיל זינתה ונתחללה כו' א"ח אלא אחת. ונ"ל דההוא תנא מוקי להאי לא יקחו דכתיב בגרושה להא דדרשינן ביבמות (פד ב) ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש. וגרושה דכתיבא בכ"ג הוא בכדי למיסמך אחריה חללה ללמד שאין חללה אלא מאיסורי כהונה עי' מהרש"א. ובזה י"ל קצת מה שתמהתי ע"ד התוס' בב"מ (ל ב) ע"ש דהם כתבו אליבא דהאי תנא דלחלוקה קאתי:

תד"ה פרט. וכה"נ האסורות לכה"ג אסורות אף למש"מ. הוא ביומא (עג):