רש"ש על קידושין ע:

גמרא אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי. פי' שהיה מנהרדעי ולחנם מחקם המהרש"ל:

שם גובאי גבעונאי. עפרש"י. ונבלע הע' במלת גובאי כמו שפרש"י בבראשית (לח) דצה כמו דעצה כו'. ובגיטין (ר"ד לז) בוטי אלו העניים דכתיב העבט תעביטנו ועמש"כ בפסחים (קט) בסופו:

שם שנאמר ועמך כמריבי כהן. ר"ל דכהן הואיל שמדבר בעזות לכן מריבין אתו:

שם והמה יהיו לי לעם א"ר בר"ה זו כו' דאילו בישראל כתיב בהו והייתי כו'. קרא לקרא דהא בסיפא דקרא דבעת ההיא כו' אהיה לאלהים כו' כתיב ג"כ והמה יהיו לי לעם. ודע דק"ק דהא ביחזקאל שם לעיל מיניה (בפסוק כג) כתיב בישראל נמי והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים וי"ל דהתם כתיב קודם וטהרתי אותם דמשמע דהשי"ת יסייע אותם להטהר וכדכתיב שם (לו) והסירותי את לב האבן וכל הענין והייתם לי לעם וכו':

רש"י ד"ה מכריז רב יהודה. כצ"ל:

רש"י ד"ה פשחור. בימי ירמיה היה. ככתוב בירמיה (כ):