רש"ש על קידושין כט:

גמרא פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל. הגם דמיירי דאין לו בכדי שניהם אמר לישנא דאח"כ דמשמעו רק להקדים כמש"כ הש"א תשו' י"ט ע"ש. נ"ל דר"ל בזה דאף שלא ישאר לו אחר הפדיון מעות על עולת ראיה (וז"פ דאינו רשאי ליראות בעזרה זולתה דכתיב לא יראו פני ריקם עמ"א סי' י"ג ס"ק ח') מ"מ יעלה דאולי ישיג שם מעות בהלואה או במתנה:

שם אנא עדיפא מינך תוב את כו'. ברי"ף הגי' תיב את:

שם דכי הוו עיילי בתרין כו'. כה"ג לקמן (ס"ד לט) ובברכות (סב) וע"ש (מג ב):

שם עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ככתובה בשטר. דאין זה אונאה כו'. ואין להקשות דליתו לקוחות וליטרפו מכהן דהא שיעבודם קדים. די"ל דמיירי שלקחו מפורש שלא באחריות. ולשמואל בב"מ (יד) אפי' בסתמא. ועכ"ז התוס' הקשו שפיר דלימרו לכהן הנחנו לך מקום כו'. ואף דכבר נתנם בעד בנו מ"מ ל"ד לאישתדיף בנ"ח דטריף ממשעבדי כתובות (צה ב) דהא מצי למיטרף מהכהן בעד האב דקדים. אבל לפמש"כ התוס' בבכורות דהב"ח הם מה שקנה אח"כ ע"ש. י"ל דמיירי שקנה אחר שנולד הבן דאז חלו השעבודים כהדדי וקי"ל בכה"ג דכל הקודם זכה (חו"מ סי' נ"ד ס"ו) ובזה דנתן מדעתו גם הש"ך שם סקי"ד מודה. ולפ"ז לא נצטרך תו גם לדברי התוס' דשם דמיירי דלא כתב להלקוחות דאקני ודו"ק:

רש"י ד"ה דלא מחייבה (בסופו). צ"ל דלא מיפקדה ללמד ודלא כהגהת הב"ח:

רש"י ד"ה כל כריעה. ר"א ומתפלל כו'. כצ"ל:

תד"ה ואזיל. דמיירי שנשתעבדו קודם שנולד הבן. וכזה הוא לשון רש"י ותוס' בבכורות. ונראה דל"ד אלא קודם שנעשה בן שלושים:

תד"ה הא. א"כ אכתי איכא הרהור כיון שהולכים כו'. ולע"ד י"ל משום דה"ל כמו פת בסלו כדלקמן (ר"ד פב) במשנה לת"ק דר"א: