רש"ש על קידושין כד.

רש"י ד"ה ור"מ לטעמיה. וכי פרקה ליה בזוזי כו'. כצ"ל:

תד"ה ור"א. וכ"מ בירושלמי כו' ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל כו'. ק"ל הלא יל"פ כוונת הירושלמי דתאמר דנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה לר"ש אליבא דרבנן. או ע"מ שאקנה בה קרקע וכדומה דמהני אליביה אף לר"מ. ולר"א עכ"פ לרבנן:

בא"ד וא"ת לפיר"ת דלר"ש מועיל כו'. עמש"כ לעיל בישובו בס"ד:

תד"ה אלא. וקשה לר"ת דלא ה"ל להזכיר איש ואשה כו'. נ"ל דקושייתו איננה אלא לפי דמסקי בסוה"ד בפי' זוזי דידה. אבל לפרש"י דהיינו נכסי מלוג שהבעל אוכל מהן הפירות ובמס' גיטין (מז ב) אמרינן שאדם מביא בכורי אשתו וקורא ע"ש. ודאי לא נוכל למעטו ממעשרו ונצרך לזה מיעוט דאיש ולא אשה:

בא"ד ונראה לר"ת כו' והא דתניא בת"כ בפ' בחוקתי (כצ"ל) כו' לרבות את האשה כו' ולא לענין חומש. וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' מע"ש הל"ב. ולהקרבן אהרן נעלם כ"ז שפי' שם לרבות את האשה שמוספת חומש. ולכאורה קשה לשיטתם התוספתא ספ"ב דסוטה דחשיב דברים שבין איש לאשה ולא חשיב הא דהאיש מוסיף חומש ולא האשה. אולם התוס' שם ספ"ג תמהו ממילי טובא דל"ח להו:

בא"ד ומיהו בחנם הזכיר ר"ת למען תלמד כו'. ולי ג"כ קשה דהא האי קרא כתיב בהעלאת גוף המעשר לירושלים לא בפידויו:

בא"ד כדאמר גבי מעשר כו' דקני ליה בעל למ"ד כו'. ולעד"נ כיון דתנן סוף פ"א דמע"ש דאין לוקחין עבדים וקרקעות מדמי מע"ש ועי' ביבמות (עג) בתד"ה נכסי כהן דזהו לכ"ע וא"כ אין יכולין לעשות מהן קרן קיימת בעבורה וע"כ הבעל אוכלן עד לכלה לכן ודאי נקראו דידי' ונכון בס"ד. אח"ז מצאתי להרשב"א בחדושיו שקדמני בזה: