רש"ש על כתובות צו:

תד"ה נכסי. וא"ת כו' ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה ע"פ. לכאורה גם מלוה עצמו ה"ל להקשות אמאי נאמן לומר פרעתי:

תד"ה ורי"ס (בסופו). דהוי כמו אישתדוף בנ"ח כו' כדאמרן לעיל. הוא (בדף צה):

תד"ה רצה. מש"ה קאמר כו' לא כך יפה כחו כו'. לפ"ד צריך לפרש בלשון תמיה: