רש"ש על כתובות פה.

גמרא אית לך סהדי דתבע מיניך כו'. כ"ה גי' הרא"ש ונכון דקאי על אביהם:

גמ' שם א"ל לא א"ל אע"ג דאיכא מר עד א' לאו כלום הוא. כ"ז ליתא ברי"ף ורא"ש. ונ"ל דגם התוס' ע"כ לא גרסי להו דהא כתבו דר"פ היה קרוב ולא קבליה רבא אפי' לשבועה דמהני לה ע"א

תד"ה מרענא (בסופו). ודקא א"ל כו' איכא אינש אחרינא כו' צ"ל שהיה ר"פ קרובו כו'. לפמש"כ התוס' במכות (ו) בד"ה אמר רבא דבנמצא אחד מהן קרוב עדותן בטלה אף שלא העידו בתכ"ד. ולפמש"כ שם דאפי' לשבועה בטל העד הכשר ע"ש. קשה דא"כ לא היה מועיל אף אם היה סהדא אחרינא ג"כ. ודע דלפירושם יהיה גם מכאן ראיה להרמב"ם שהבאתי שם דאף שע"א קם לשבועה מ"מ ע"י קרוב או פסול לא: