רש"ש על כתובות סא:

רש"י ד"ה בהמתו. סוס וחמור שהן מיוזנים כו'. כצ"ל שכ"ה במקרא (ירמיה ה' ח'):

תד"ה הלכה כר' אליעזר. כצ"ל וכן בסה"ד. ומש"כ והא דקי"ל כו'. בהרא"ש כתב דלא פסיק כר"א אלא במאי דפליג את"ק אבל במאי דפליג ארשב"ג הלכה כרשב"ג. ונ"ל ראיה לדבריו מדלא סדר הש"ס האיכא בינייהו קודם דאיפסקא הילכתא כר"א:

רש"י (במשנה) ד"ה בש"א. אם הדירה ב' שבתות כו'. והעתיקו הרע"ב. ול"ד דמשמע דדוקא במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה והוא כרב לקמן בגמרא וכה"פ פסקו כשמואל דהלכה כוותיה בדינא וכ"ה גם דעת הרע"ב עצמו כמש"כ התוי"ט לקמן פ"ז מ"א ד"ה עד שלשים:

רש"י ד"ה מיולדת נקבה. ששוהא כו'. כצ"ל מלה חדא:

בתוי"ט ד"ה בה"א. ולשון הפרה שכתב (ר"ל הרמב"ם) לאו בדוקא כו' ומשום כו'. וכ"ה לשון הגמרא לקמן (סג) אפשר דמיפר נדראי. ושם י"ל ג"כ כמש"כ התוי"ט דאגב רהיטא דנדרי בתו עצמה נקיט. אבל מצינו ג"כ בעלמא דנקיט לישנא דהפרה בבכורות (ריש דף לז) וע"ש בתוס'. ועי' תוי"ט פ"ח דנדרים מ"ז ד"ה להפר: