רש"ש על כתובות נה:

תד"ה מתנת. וכי פריך כו' ה"מ למפרך ממתניתין כו'. לכאורה י"ל דמתניתין יל"פ דאין מתנתו מתנה אף לאחר מיתה:

תד"ה שאם (בסופו). דרב אית ליה אומדנא אפילו להוציא כו'. כ' המהרש"א דלרווחא דמלתא קאמר כו' דראב"ע לאו להוציא ממון הוא. ולי יראה דמשמע דראב"ע מחליט הדין שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואפי' היכא דתפסה עי' לקמן (ריש דף סד) תפסה לא מפקינן מינה: