רש"ש על כתובות כט:

גמרא לאבי נערה ולא לאבי מתה. פי' דפטור לגמרי. והא דדרשינן ג"כ מזה ולא לאבי בוגרת כמש"כ התוס' לקמן (לט) בד"ה מה בוגרת וכן פרש"י שם. ואפ"ה לא מיפטר לגמרי אלא דידה הוה. גבי מתה נמי דידה הוה אלא היא אינה בחיים וקנס לאו ממון הוא להורישו כדפרש"י לקמן (לט) בד"ה ופקע אב. וע"ש בתד"ה יש בגר:

גמ' שם אלא שיתא קראי כו' בתולה בתולות הבתולות. כצ"ל:

גמ' שם שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה. וצ"ע מי פליג ג"כ על מתניתין דלקמן (לט) נמצא בה דבר ערוה כו' שנאמר כו' אשה הראויה לו. ואולי גם הוא דורש אשה הראויה לו (ודלא כמשמעות פרש"י) רק דלא מייתר ליה מהני שיתא קראי אלא חד ומוקי ליה לאינה ראויה לקיימה עי' תד"ה וחד:

רש"י ד"ה מאי בינייהו. א"נ משמע ליה לר"ש ב"מ לשון הויה אימעיטא לה ממזרת. כצ"ל. ושביק נתינה מפני שיטתו דאינה אלא מגזירת דוד ועי' בתוס' לעיל במתניתין ובמש"כ שם:

תד"ה וחד. וא"ת לישתוק מולו תהיה לאשה כו'. לכאורה הא איצטרך לאשה הראויה לו דאם א"ר אסור לקיימה. ואולי יש לכוון זה בתירוצם. עי' לקמן (מ) תד"ה ניתי עשה:

תד"ה אייתרו. וא"ת כו'. הגרע"א בחדושיו הקשה דהא במפותה לא כתיב ולו תהיה כו' ע"ש. ול"נ דמהר ימהרנה לו לאשה דכתיב גבה משמע גם כן אשה הראויה לו: