רש"ש על כתובות יח.

רש"י ד"ה נאמן. מדאורייתא בלא שבועה. משמע דמשבועת היסת דרבנן לא מיפטר. וע"כ צ"ל דהלה טוען בברי שלא נפרע דעל טענת שמא אין משביעין. ולכאורה לשיטתו דאינו תובעו טפי ה"ל לפרש דא"צ אפילו שבועת היסת מטעם מיגו. וכ"ה בש"ך בשו"ע סי' פ"ח סל"ב וע"ש בש"ך (וכן אפי' לשיטת התוס' דמיירי כשתבעו. לרב חביבא דמתני להא דר"נ אסיפא בשבועות (ס"ד מ) ופסק שם ר"ת כוותיה) דאילו ליפטור משבועה דאורייתא בלא טעם דמיגו נמי פטור ואפי' תבעו אבל לפ"ז לא א"ש מאי דמשני משום דקבעי למיתני סיפא כו' והא קי"ל כו'. דהא מ"מ משבועת היסת לא מיפטר. אמנם כ"ז אינו לפמ"ש התוס' שם (מו) ד"ה בדרבנן. (ושם הבאתי שכ"ה גם דעת רש"י) דשבועת היסת עדיין לא נתקנה בימי התנאים. והא דלא תני באומר מנה לויתי ממך ופרעתיך חמשים והלה אומר שלא נפרע מאומה שהוא פטור מטעם מיגו ואם יש עדים כו'. דתיפוק ליה דפטור מטעם שקדמה הודאה לתביעה ע"ש בש"ך ס"ק נ"ה ונ"ו ובסי' ע"ה סק"ט:

תד"ה מפני. דהא איצטריך להיכא שמעיד שגנב לו. כצ"ל:

תד"ה חזקה. כגון חזקה שאין האשה מעיזה כו'. לקמן (כב ב):