רש"ש על כתובות קיא:

גמרא ת"ל ירעש כלבנון פריו כו' ומשרה את סלתה. עי' תוי"ט פ"ט דשביעית מ"ו ד"ה עד שישרו מש"כ בשם הרמב"ם. ומכאן נראה שהגי' ביומא (כא ב) נושרין נכונה ודלא כמו שהגהתי שם:

גמ' שם ומספק הימנו כפטוס גדול. כצ"ל בסמ"ך כמש"כ בס"ד ברפ"ג דמכות ע"ש:

גמ' שם ועציו מסיקין תחת התבשיל. המהרש"א בח"א פי' עציו של הפטוס. ולא נהירא דבב"ב פ"ו מ"ב מוכח שהוא של חרס:

גמ' שם ושמא תאמר שאינו אדום ת"ל ובדם ענבים. כצ"ל. וכ"ה בע"י:

גמ' שם ר"ח בר אדא מקרי דרדקי דר"ל. לעיל (ח ב) הגי' בר אבא:

רש"י ד"ה אין מרביעין עליה. ורבנן פליגי עליה ואמרי א"ח לזרע האב כו'. ר"ל רבנן דחנניא בחולין (עח ב) דס"ל דאותו וא"ב א"נ בזכרים וכדפרש"י שם דא"ח לזרע האב. וכמש"כ הר"ן שם דג' מחלוקת יש בדבר ע"ש. והא דלא פי' דלאפוקי מחנניא אתו דאית ליה דחוששין לזרע האב וכל מיני פרידות אחת הן. וכדאמר שמואל שם (עט) משום דמשמע לישנא דר"י דבא לאשמעינן ג"כ דאסור להרביע עליה ממין אמו וזה לחנניא מכש"כ דאסור ודו"ק:

תד"ה בלבושיהן. משמע בלבושיהן שנקברו. עי' נדה (סא ב) תד"ה א"ר יוסף:

בא"ד אבל בירושלמי כו'. עי' בגה"ש שהעלה דבריהם בצ"ע. ול"נ דאין כוונתם רק למירמי הלשון אהדדי דהכא משמע דפי' בלבושיהן היינו אותן שנקברו בם. ובירושלמי משמע דהיינו בלבושן דמחיים. אכן לפנינו גי' אחרת בירושלמי: